כהן עוזיאל נ' בית החולים "שיבא" ואח'

פסק דין

1.התובע יליד 21.12.58 עותר בתביעתו שבפניי לכך שהנתבעות תחוייבנה לפצותו על נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות טיפול רפואי שקיבל בבית החולים על שם ד"ר שיבא בתל השומר.

2.התובע נפגע בתאונת דרכים בעת ששהה בקניה, ביום 21.11.03. בקניה קיבל התובע טיפול ראשוני ולאחר מכן שב ארצה בתאריך 28.11.03 ואושפז בבית החולים תל השומר.

בתל השומר טופל התובע במחלקות פה ולסת, פלסטיקה ואורטופדיה ובין היתר במסגרת הטיפול שקיבל בעקבות פגיעתו באמת יד שמאל, נכבשה ידו.

3.בתאריך 24.12.03 התלונן התובע על ריח רע שעולה מידו ומשנפתחה התחבושת התברר כי קיים זיהום ביד שחייב התערבות ניתוחית מיידית. לטענת התובע, הזיהום נבע מכך שהטיפול הרפואי שקיבל לא היה הולם, ולא תאם את הוראות הרופאים וכתוצאה מכך נגרמה לו נכות נוספת בידו השמאלית, המתווספת לנכות שנגרמה לו בידו זו בתאונה עצמה.

4.אין מחלוקת בין הצדדים שבתביעה שבפניי יש לבדוק את שאלת אחריותם של הנתבעים ואת הפיצוי המגיע לו , אם קיימת אחריות, בגין הזיהום שהתפתח בידו השמאלית.

5.באי כוח הצדדים הגישו לבית המשפט חוות דעת של מומחה מטעמם ובמהלך הדיון מינה בית המשפט את פרופ' רופמן, מנהל המחלקה האורטופדית בבית חולים כרמל בחיפה, אשר חיווה דעתו הן ביחס לטיפול הרפואי שקיבל התובע בבית החולים שיבא, והן ביחס לשיעור נכותו.

6.ככל שהדברים נוגעים לטיב הטיפול הרפואי שהתובע קיבל בבית החולים שיבא, כי אז עולה מחוות דעתו של פרופ' רופמן שהטיפול אכן גרם לתובע נזק, בשל כך שלא קויימו הוראות הרופאים להחליף את התחבושות מידי יום.

על כן הנני קובע, כי הזיהום שהתפתח בידו השמאלית של התובע נבע מטיפול רפואי רשלני, ועל כן הנתבעים חווים בפיצוי התובע בגין הנזקים שהתפתחו בעקבות טיפול רשלני זה.

7.בחוות דעתו מנה פרופ' רופמן את הנכויות השונות בהן לקה התובע ובסופו של דבר קבע כי לתובע נגרמה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור 52%. מתוך שיעור נכות זה, ייחס פרופ' רופמן להגבלות בתנועת מרפק יד שמאל נכות בשיעור 30%.

ואולם, ההגבלה במרפק יד שמאל שנכותה לפי חוות דעתו של פרופ' רופמן מגיעה ל30% נובעת הן מפגיעות שנפגע התובע בתאונה והן כתוצאה מהזיהום. יש איפא לחלץ משיעור זה את השיעור שיש לזקוף לחובת הטיפול הרפואי הרשלני, שהתובע קיבל בבית החולים.

8.בשאלות ההבהרה שנשאל פרופ' רופמן, קבע פרופ' רופמן כי חלקה העיקרי של ההגבלה של מרפק יד שמאל נגרם כתוצאה מהתאונה ואף נטה לחלק את ההגבלה כך ש- 80% ממנה נובעים מהתאונה ו- 20% ממנה נובעים מהטיפול הרפואי הרשלני.

לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים בעניין זה ונתתי דעתי לכל שאר הראיות, הנני סבור כי נכון יהיה לייחס לתובע נכות בשיעור של 10% בגין ההגבלה בתנועות המרפק, הנובעת מהטיפול הרפואי הרשלני שקיבל בבית החולים שיבא.

9.ככל שהדברים נוגעים לנכותו התפקודית של התובע, כי אז הנני סבור שבנסיבות העניין יש להניח כי הנכות הרפואית שנבעה מהטיפול הרפואי הרשלני (10% כפי שקבעתי לעיל), זהה אף לנכותו התפקודית של התובע, ועל בסיס דברים אלה הנני בא לקבוע את הפיצוי המגיע לו.

10.בשאלת השתכרותו של התובע לא עלה בידי התובע להוכיח כי עבד בצורה מסודרת לפני התאונה. התובע טען כי בעבר בנה שני בתים, כאשר אחד משמש למגוריו ועוד טען כי הוא חשמלאי בהכשרתו אך נראה הדבר כי סמוך לתאונה התובע כלל לא עבד, אלא שהה בקניה למטרות כלשהן שאף הן לא הניבו הכנסות, ומכל מקום, התובע לא הצליח להראות כי השתכר בקניה.

על כן, לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי כושר ההשתכרות בעתיד, או פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר, באופן אקטוארי והפיצוי בעניין זה ייקבע באופן גלובלי.

11.על יסוד טענות באי כוח הצדדים, הראיות שהונחו לפניי, וחישובי הנזק שהגישו הצדדים, הנני קובע כי הפיצוי לתובע יהיה כדלקמן:

א.הפסד השתכרות בעבר:

חרף העובדה שהתובע לא הציג מסמכים כלשהם, ובהתחשב בכך שעיקר פגיעתו נבעה מתאונת הדרכים ולא מהטיפול הרפואי שקיבל הנני קובע לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בעבר בסך 15,000 ₪.

ב.הפסד השתכרות בעתיד: